היום הפודקאסט הוא בן 6. יש בו כבר 158 פרקים, שכל אחד מהם נושא צבע וגוון משלו – אבל חוט אחד, ברור ונשזר ביניהם. טיעון מהותי, עקבי ומבוסס.   בפרק היומולדת אני חוזרת לטיעון הזה דרך פרקים נבחרים – וגם חושפת את עשרת הפרקים שאתם אהבתם במיוחד.   וזו גם הזמנה פתוחה: ספרו לי – מה הייתם רוצים לשמוע בהמשך? אילו רעיונות, נושאים ושיחות יעשירו עבורכם את מעלה בטוב? תודה שאתם חלק מהמסע הזה. 💗

כשיואב חווה את מה שחשב לתחילת התקף לב, הוא הבין שגופו מנסה לספר לו משהו כבר זמן רב. המסר? שהוא התרחק מהמתנות האמיתיות שלו, שהלייפסטייל שלו היה בלתי אפשרי, ושהוא שרוי בסטרס עמוק מבלי להיות מודע לכך. מה שמרגש בסיפור של יואב הוא שאחרי תקופת עצירה והתבוננות פנימית, הוא לא רק החלים, אלא גילה שליחות חדשה - יזמות סינרגית שמחברת אנשים, פוטנציאל ועסקים.

למען האמת כשעובד דרוך לאפשרות שמא יפוטר מחר או מרגיש שלא מרוצים ממנו – הוא עסוק בטקטיקות הבאות: ✔️ראש קטן, עדיף לעשות את מה שמצופה ממני כי זה בטוח ולא ליזום כלום ✔️רכילות עם עובדים אחרים כדי לזכות בהזדהות ובתחושת שייכות בקרב המילייה שלי ✔️מרפוק הקולגות וניסיון להעפיל עליהם כדי לבלוט מול הבוס ✔️חיפוש מקום עבודה אחר במקביל כדי לשפר עמדות ✔️ניסיון לזכות בהכרה מהבוס בריצוי שלו, ולא באתגור וחשיבה עצמאית  

מחלה יכולה להיות מדומה ל"אריזת מתנה" כמו שמציעה ד"ר מירב יוגב, כזו שאפשר להסיר, לזרוק, שאין לה לכשעצמה ערך מיטיב, אבל בתוכה מקופלת למידה משמעותית. זה המוח שלנו שיצר מלכתחילה את המחלות כדי להגן עלינו, אומרת ד"ר יוגב. מה כוחן של האמונות שלנו על הפיזיולוגיה? האם הרוח מושלת בחומר? והאם רפואה חדשה תבקש לשלב בין מדע אובייקטיבי מבוסס עדויות ובין חיווי סובייקטיבי רגשי? פרק שמאתגר את הקונבנציה, משלב בין מדע ורוח, ועושה לחשוב.

צלילי התרעה, שסיפרו לי שהם מבית היוצר של השטן בעצמו. קולות נפץ. נפילות מפחידות. רולטה רוסית. אמצע הלילה. אמצע היום. סגר כללי. אין עבודה. אין וודאות. קקופוניה בתקשורת. ילדים שמפחדים, שחוזרים להרטיב. או בני נוער שמתעקשים לזכות בפיסת שפיות לצאת להפגש. והכל כאוטי. והפחד נוכח. ואז ביום בהיר אחד – פוףףף חזרה לשגרה. כלא היה.