לאט לאט - מאיטים את קצב החיים

בכתבת שער מאפריל 1991 דיווח טיים מגזין על כמיהה הולכת וגוברת בקרב אנשי מקצוע מצליחים לשוב ל״חיים הפשוטים״. בסקר שנערך בשיתוף עם סי אן אן 69% מהנשאלים אמרו שהם רוצים ״להאט את הקצב ולחיות חיים רגועים יותר״ ושיעור מדהים של 89% דיווחו שהיו רוצים לבלות יותר זמן עם משפחתם. קצת יותר משני עשורים אחר כך, בשנת 2014, ערך מכון ״איפסוס מורי״ סקר בקרב 16,000 נשאלים בעשרים מדינות מפותחות, ובו נמצא כי למעלה ממחציתם רוצים להאט את קצב חייהם.

מתוך הספר ההיסטוריה של המהירות / עמית נויפלד

וידוי: אני מהירה. נולדתי לאבא מהיר ולאמא מהירה והיינו משפחה מהירה. אנחנו אוכלים מהר (גם לעיסה וגם בליעה). עובדים מהר. מתקתקים. אנחנו מספיקים. אנחנו גומעים משימות במקום מרחקים. נוהגים מהר. הולכים מהר. ומהר מאד אנחנו מקבלים החלטות (ולעניין זה יש אינסוף אנקדוטות).

המהירות הזו אפילו מגובה בגאווה עצמית פנימית. אני זוכרת שחשבתי שאני מספיקה כל כך הרבה שאני בעצם חיה יותר.

מצחיק.

כל כך מהר הכל עבר ורק לנשום לא הספקתי. עד שעצרתי. (אתנחתא דידקטית: שינויים ועצירות עוקבים תמיד מחירים גבוהים ומשברים כואבים). וכשעצרתי נשמתי. וכשנשמתי הבנתי, שמרוב שמיהרתי לא ממש חייתי.

״המנוחה כבר נעשתה עניין של בושה, הרהורים ממושכים כמעט שגורמים נקיפות מצפון. אדם חושב ועיניו בשעונו, כשם שהוא אוכל בצהריים ועיניו בעיתון הבורסה.. הנטייה לשמחה כבר נקראת ״הצורך להנפש״, והיא מתחילה להתבייש מפני עצמה. ״זה רק למען הבריאות״ אומר אדם כשהוא נתפס בעת בילוי בחיק הטבע״ כתב ניטשה בספרו ״המדע העליז״.

תנועת ההאטה החלה דרכה כמחאת נגד ה fast food, ועם השנים חלחלה גם לתחומי חיים שונים: עבודה, רפואה, עיצוב, חופש, צריכה.

זו אינה תנועה פנאטית או מטיפנית. העקרונות שהיא מניחה - מטרתם להגביר את ההנאה שלנו (מהאוכל שאנו אוכלים/ החופשות שלנו/ היומיום שלנו/ הגוף שלנו).

התנועה ורעיונותיה מאתגרים את החיים כמו שהם ומעוררים למחשבה. מה עומד מאחורי אורח חיי שלי ואת מי זה משרת? לאכול טעים. לעבוד שפוי. לנוח ולהניח את הגוף. לקנות פחות. למסך את עצמנו פחות. לעבוד פחות שעות.

הספר ״היסטוריה של מהירות״ שכתב עמית נויפלד הוא ספר מרתק והוא גם חשוב. הוא פורש את שורשי צבירת ההון (התנועה הפרוטסנטית), את הקשר בין עבודה וקפיטליזם ואת נגזרותיהם, מבנה הכלכלה, קצב הצריכה, הפגיעה (המכוונת) באיכות ומחירי המהירות. הספר מאפשר, באופן פרקטי, ללמוד כיצד אפשר להרחיב את הנאותינו באמצעות האטה.

עמית (בניגוד אלי) חי על פי עקרונות ההאטה, הוא משמש מודלינג אנושי מעורר השראה. הוא, אגב, מנהל חיים אורבניים ועובד בעבודה ״רגילה״ (למי שדמיין מתבודד בטבע). הוא הולך ברגל או רוכב על אופניים. הוא מנמנם הרבה. הוא לא מחזיק בטלפון חכם. הוא צמצם את כמות חפציו וחי במינימליזם וטוען לשיפור בחווית חייו.

הספר הזה, לצד נתונים מרתקים, משמש גם כמדריך מעשי עם שיטות קונקרטיות. שיטות להאטה. והוא כתוב טוב (ממש!) ושנון.

למען הגילוי הנאות, אני עדיין רצה ומספיקה (כנראה שמרוויחה שם משהו) אלא שכבר שמה לב גם למחירים ומאזנת. עוצרת מדי כמה זמן ונושמת או נטענת. ויש גם מצבי חיים שעברו שינוי (בקמ״ש). למשל, בחופשות שלנו: מתכנית סדורה שכוללת נסיעות מבוקר עד לילה והספק של שלוש אטרקציות ביום, עברנו לחופשה משפחתית גמישה ומאווררת.

אם לסכם במשפט: אני נעה בין ההרגל להספיק ובין משאלת הלב: להסתפק!

מה איתכם? מתי אתם ״איטיים״? מתי אתם מהירים? מה הייתם רוצים להאט בחיים?

קחו לכם שעה (וחצי) איטית. שבו במרפסת ורק תאזינו. לזה.