על חיבורים וחברות עם דקלה גולדשטיין מלמוד

וידוי: תמיד אנשים סקרנו אותי. מקורות המוטיבציה שלהם, הרצונות הכמוסים, הסודות, השקרים, הגאוות, האמונות. מאז שאני זוכרת את עצמי, הצלחתי להתחבר לאחרים באמצעות הכרות אחד על אחד מעמיקה, אישית ואינטימית.

בהתכנסויות חברתיות, הביישנות ניצחה, ולמדתי לפצות עליה במה שאחרים פירשו כהתנשאות ובעבורי זו הייתה בעיקר התבוננות מהצד, הפשרה איטית ובטוחה, המתנה פאסיבית ליוזמה נדיבה של האחר להכיר אותי.

בהקשר החברתי, הרגשתי לא פעם שיש פער עצום בין איך שאני תופשת את עצמי לבין האופן שאחרים.

נדמה לי שהשתפרתי בזירה הזו, אבל זה לא אזור הנוחות שלי- השלב הראשון של ההכרות, ההתנעה. בכל סדנה או קורס כשמגיע תורי להציג את עצמי, הלב שלי דופק, ואני מתכננת מה לומר. ואחר כך עסוקה בלבקר את הבחירה שלי – הייתי מתומצתת מדי? משעממת מדי? פלצנית? בומבסטית? שחצנית? יומרנית?

מכירים את האנשים האלה שזורחים בשלבים הראשונים? שמחייכים מיד? מחבקים מיד? לא מחכים להזמנה וניגשים? האנשים האלה שנראים בטוחים כל כך, אותנטיים למדי וטבעיים?

אז כזאת – אני לא. לעומת זאת, דקלה גולדשטיין מלמוד - היא שמש כזו בדיוק: חייכנית, מזמינה, סופר אותנטית ולא מתיימרת להרשים (והכי מרשימה!). היא מישהי שנדמה לי שכולם רוצים להיות חברים שלה.

היא מחוברת, היא מחברת, חברותית, חברה.

והיא יזמת חברתית שיסדה את "החברים של דקלה".

אפשר להבין מהו אזור הגאונות שלה, מתי היא באלמנט זון שלה.

שמתם לב שאנשים שממשים את הפוטנציאל שלהם, שעוקבים אחרי התשוקה שלהם ונובעים יצירתיות – ממציאים את ה- job title שלהם?

אז נפגשתי עם דקלה כדי לפרק את האיכות המחברת חברותית הזו. ולהנות מזמן של חום ואור.

מה אפשר ללמוד מה- connectors?

תהיו חברים ותתחברו לפרק הזה!