למה משפחות מסוימות מתעשרות ואחרות נשארות מאחור?

אני בעד כסף. הוא לא קונה לי שמחה.

אבל הוא מאפשר לי נוחות ובחירה.

הוא לא משחית בעיניי ולא סותר ערכים.

כסף הוא דרך להעברת ערך.

הוא תוצאה. של נתינה. של מסירת ערך. של מענה על צורך.

זה לא אומר שאין שימושים לרעה בכסף.

זה לא אומר שאין אנשים שכסף הפך בעבורם למטרה.

אבל בלי כסף, ובמלחמת הישרדות, מאתגר לחשוב הגשמה.

כמה מחשבות יש לנו על כסף. כמה סיפורים אנחנו מספרים לעצמנו.

יש לנו מונופול על הסיפור שלנו.

הסיפור שמנהל את הארנק. את האוברדראפט. את המחנק.

או את השפע. את השגשוג. את העתודות.

מי שאין לו  - לא שווה פחות ממי שש לו.

מי שיש לו לא נעלה בדבר.

אבל מה שבטוח (לפחות לי) שמה שמבחין בין השניים הוא הסיפור שמסופר בתוכם.

כל מה שלמדנו על כסף, למדנו כבדרך אגב. מהבית. מההתנהלות היומיומית, ממשפטים שנאמרו, מאיך שאמא החביאה שקיות עם חצאית חדשה או נעליים, ממשפטים של אבא על "כסף שלא צומח על העצים" או הורה אחר שמדבר על אנשים בכמה כסף הם שווים.

למדנו משערי העיתונים ומתכניות הריאלטי. למדנו מפרסומות ושלטי חוצות.

וככה יצא שאנחנו  טעונים בידע שהוא בעיקרו מנטאלי. על משהו שבתכליתו הוא אמצעי.

ד"ר עוז גוטרמן, מספק בחינם באתר שלו – ספרון יקר ערך תחת הכותרת" למה יש משפחות שמתעשרות בזמן שאחרות נשארות מאחור. מצאתי אותו ראוי וחשוב ממש.