האם הכרת תודה יכולה לשנות את חייך?
כשהייתי קטנה, כלומר פחות "מפותחת", כלומר ממש לא מזמן, אנשים שהקפידו לראות את הצד החיובי, להדגיש את ה bright side קצת עצבנו אותי.
נעתי בין תחושה של זיוף והכפפת חיוביות מעושה על מציאות מורכבת, אבל גם ובעיקר התרשמתי שלראות טוב זו הדרך הבטוחה לסטנגציה, ומשם כבר ההתדרדרות לרגרסיה מובטחת.
שביעות רצון תביא אותי לקפוא. איזה מנוע אחר יש אם לא הפער? הדלתא – בין מה שאני רוצה ובין מה שיש?.
אז זהו שיש. מנוע אחר.
לקח לי זמן להבין את זה, ואחר כך להטמיע, ובסוף אני כבר לא זוכרת באמת איך זה היה קודם.
אבל אני מרגישה שככל שאני תופסת את החיוביים, כך הם הולכים ומתרבים.
ועדיין, בשום אופן לא מדובר בחיוביות רעילה או במציאות שעוברת טיפולי המרה.
חשבתי שאין הרבה מה לומר על הנושא החפור, המשווק, המוכר הזה.
אבל עוז חשב אחרת, ולמדתי גם לסמוך, ועליו זה קל אחרי שני פרקים שהיו משב רוח מרתק, וקצבי ורענן.
פעם שלישית, ד"ר עוז גוטרמן, שנושא שם עם משמעות מחייבת: איש אמיץ וטוב.
דווקא עכשיו. דווקא אחרי שנה עם הרבה "אין", ומופעים מרהיבים של דורש שינוי.
דווקא כשקל לצבוע את המציאות בצבעי מונוכרום עגומים – הציווי עלינו הוא לזהות עוד קשת של צבעים.
לראות את היש. להוקיר את מה שיקר.
לעשות אפליה מתקנת למוח שלנו שנוטה לשלילה, ולמציאות שלנו שהשנה באמת הטרללה.
שנעשה לנו שנה טובה, אינשאללה!
Commentaires