into me you see

אתה מכיר מישהי והיא מעניינת אותך, אחרי הדייט השלישי, אתה מדבר איתה על חתונה.

את מכירה מישהו, והוא מוצא חן בעיניך, אז את עושה קולות של הארד טו גט ואדישה.

את כבר נשואה לו, ועדיין אמבווילנטית. לא בטוחה בו, מציבה לו מבחנים קטנים, מזכירה לו שהנישואים האלה לא קתוליים, ובוחרת לפעמים לפרוש לחדר אחר.

מה משותף לכל המקרים?

ככה מחבלים באינטימיות.

כי הבטחון שלנו זוכה לתעדוף. כי זה מפחיד להדחות, מפחיד להשאר לבד, מפחיד להבלע, מפחיד שיכירו אותנו כמו שאנחנו וילגלגו.

רק שאינטימיות היא גם הכמיהה הנצחית שלנו, וכשהיא מתקיימת אנחנו מרגישים הכי בבית שאפשר.

שיש מישהו שם עבורך. מישהו שנמצא שם לעודד ולהקשיב. מישהי ששומעת אותך בכאבייך ולא שופטת אותך. מישהי שתגיד לך אם הפעלת אצלה טריגר. מישהו שיכול לשאת את הצלחותייך ולהתגאות בך איתך.

המישהו שלך. שיכול להביט בעינייך בלי להסיט. לשתוק בלי מבוכה.

מישהו שלידו אנחנו ב"נעלי בית".

אז מה היא אינטימיות?

איך קשורה לילדות המוקדמת שלנו?

מה מסוכן בה עבורנו?

ואיך אנחנו מחבלים בה בלי מודע וחורכים את הקרקע לצמיחה משותפת ולאהבה?

רועי צור הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי, ומי שהקים את "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים"