הקשבה - מה כל כך מסובך בזה? עם פרופ' אבי קלוגר

הייתה תקופה שהסתובבתי בעולם עם החלום: למצוא חלום. "החלום שלי הוא למצוא את החלום שלי". אם רק יימצא החלום, ידעתי, שלהגשים אותו זה החלק הקל.

ואז תפסה אותי הרצאת טד "איך לבנות את עבודת חלומותייך", שהסתיימה בשאלה אחת, קצת מורכבת אבל מאד גאונית:

מה את לא יכולה שלא לעשות?

מה אתה לא יכול שלא לעשות?

המרצה הציע לסקור מבוקר עד ערב את כל הפעילויות שלנו. מצחצוח השיניים, דרך העבודה, הילדים, ההתעמלות, האוכל, הסדרות - ה כ ל.

ולשאול: מבין הפעילויות האלה, על מה אני לא אוותר?

התשובה לשאלה הזו הייתה מרעישה עבורי. רמז לחלום.

הבנתי שבסוף כל יום: אחרי עבודה במשרד, זמן עם הילדים, ארוחת ערב, התעמלות, בכל ערב ניהלתי שיחה (פרונטלית או טלפונית) עם חבר או חברה.

ואלה היו הרגעים שהנשמה שלי פרחה.

ואלה המקומות שבהם הופקדו באוזניי סודות. חבריי הניחו באומץ את פגיעות שלהם. את ההתלבטויות שלהם. וגם את הגאוות שלהם.

וגם אני. שיתפתי. וכשדיברתי והקשיבו לי - התנסחתי. התפתחתי. התבהרתי. הבנתי דברים שלולא השיחה לא הייתי מבינה.

כשהבנתי שאלו הרגעים שאני מחכה להם כל יום, ניתן רמז לחומרי הגלם של החלום שלי: שיחות עם אנשים, הקשבה.

מאז, זה מה שאני עושה.

משוחחת. מקשיבה.

שיחות והקשבה שמולידות יוזמה ומציאות חדשה.

כי הקשבה היא מיומנות טרנספורמטיבית.

והיא לא זקוקה רק לזוג אזניים אלא גם ללב פועם ולעיניים טובות.

הקשבה משכללת אותנו בכל תחום, כלפי אחרים וכלפי עצמנו: כהורים, כבני זוג, כמנהלים, כעובדים, כמעסיקים, כמנהיגים, כבני אדם.

אז מה כל כך מסובך בהקשבה?

שיחה אחרת עם פרופ' אבי קלוגר, פרופ' להתנהגות ארגונית בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים. אני אוהבת לראיין אנשים ש walk the talk. אבי הוא אחד כזה, מקשיבן איכותי ומשוכלל. והוא גם בחר להציג את הנושא באופן יצירתי.

נהניתי מכל רגע. מקווה שתהנו גם!