ראיון במיינדסט

אני לא נוטה לפנות לאחרים בהצעה שיראיינו אותי. שילוב של מבוכה מעורבבת פחד מדחייה. וביססתי הגנה לאורך השנים: גאוותנות דקה שמאפשרת לאחרים לחזר אחרי.

לאחרונה הבנתי שהסנוביזם הזה משלם מחירים. הוא מותיר אותי פאסיבית ומפחית הזדמנויות. ובעיקר - הוא מעניק לאחרים את המושכות.

גדלתי קצת. התחסנתי. דחייה לא תהרוג אותי.

והעשייה שמרתקת אותי כל כך פתחה לי תאבון.

אז באחד הלילות גמלה בי החלטה לפנות באופן יזום לשלומי חמסטר, שלא הכרתי אישית, אבל את הפודקאסט המשובח שהוא מנחה, מיינדסט. מכירה מאד.

גמלה בתוכי ונרדמתי.

בבוקר, כבר חיכתה לי הודעה בתיבת המייל.

בום

שלומי חסטר הזמין אותי אליו לפודקאסט.

לא עשיתי כלום. והנה. היקום.

עפה על רגעים כאלה. הסינכרוניות הבלתי מוכחת של החיים.

שבועיים אחר כך כבר ישבנו בחדר אחד מול מיקרופונים פתוחים ומצלמות, ושקענו לשיחה על אזור הגאונות.

ואיזה שאלות מדוייקות יש לו לשלומי.

ואתגורים שמוסיפים ומעלים.